Vayedaber

Nazir

Daf 40b

משנה: נָזִיר שֶׁהָיָה טָמֵא בְּסָפֵק וּמוּחְלָט בְּסָפֵק אוֹכֵל בַּקֳדָשִׁים אַחַר שִׁשִׁים יוֹם. וְשׁוֹתֶה בַּיַּיִן וּמִיטַּמֵּא לַמֵּתִים אַחַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים יוֹם שֶׁתִּגְלַחַת הַנֶּגַע דּוֹחָא תִגְלַחַת הַנָּזִיר בִּזְמַן שֶׁהִיא וַדַּאי אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהִיא סָפֵק אֵינָהּ דּוֹחָה.

Traduction

Lorsqu’un Nazir doute s’il est impur par contact d’un mort, ou s’il l’est pour avoir été déclaré présumé lépreux (273)Le texte a seulement le mot Mouhlat (déclaré par présomption) mais on sait qu'à défaut de désignation contraire, il s'agit, par ce terme, du lépreux., il pourra manger des saintetés au bout de 60 jours (après 2 périodes), et boire du vin ou se rendre impur pour les morts après 120 jours (4 périodes); car l’acte de se raser à cause d’une plaie (de lèpre) supprime seulement le devoir de se raser en raison du Naziréat, lorsque la père est certaine; mais lorsqu’il y a doute à cet égard, nulle suppression n’a lieu.

Pnei Moshe non traduit

מתני' נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק. ספק אם נטמא במת וספק אם הוא מצורע מוחלט:

אוכל בקדשים אחר ששים יום. אבל קודם לכן לא דספק מצורע הוא ועד שיביא כפרתו אסור לאכול בקדשים אבל משום ספק נזיר טמא לא מתסר לאכול בקדשים דלא מקרי מחוסר כפרה שאסור לאכול בקדשים אלא מי שהטומאה יוצאה עליו מגופו. ופרטי דיני דמתני' מפורשין היטב בגמרא:

צִיבּוּר שֶׁנִּיטְמָא בִּסְפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד בַּפֶּסַח. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אָמַר. יִדְחֶח לַפֶּסַח שֵׁינִי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ דֶּרֶךְ רְחוֹקָה. וְאַתְייָא כַּיי דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נִּיטְמָא טוּמְאַת הַתְּהוֹם מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ דֶּרֶךְ רְחוֹקָה. נָזִיר שֶׁנִּיטְמָא בִּסְפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד בַּפֶּסַח. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. יֵעָשֶׂה כִסְפֵיקָן. וְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה אָמַר. יֵעָשֶׂה בְטוּמְאָה. אַף רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה מוֹדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ בִּסְפֵיקָן. לֹא אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה 40b אָלָּא לְחוּמָרִין.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

יחיד שנטמא בספק רה''י בפסח רבי הושעיה אמר ידחה לפסח שני. דספק טומאה ברה''י כודאי טומאה הויא:

רבי יוחנן אמר משלחין אותו דרך רחוקה. כדי לפוטרו מפסח הואיל וספק טומאה היא וכהאי דא''ר יוחנן בנטמא טומאת התהום ובפסחים גריס בנטמא טומאת בית הפרס ועיקר דאע''ג דנטמא ודאי הואיל ומדבריהן הוא כספק טומאה מחשבינן לה ומשלחין אותו בדרך רחוקה:

ציבור שנטמא בספק רה''י בפסח ר''י אמר יעשה בספיקן. יעשו קרבן פסח בספק טומאתן דהואיל והטומאה נדחית היא בציבור אפי' נטמאו בספק טומאה יעשו בספקן:

יעשה בטומאה. ומפרש הש''ס דאף ר' הושעיא רבה מודה שיעשו בספקן כלומר דלא תימא רבי הושעיא לקולא קאמר שאינם צריכין עוד להזהר מטומאה ודאית דלדידיה ספק טומאה ברה''י כודאי מיחשב וכמאן דנטמאו בטומאה ודאית דמי הלכך קמ''ל דבהא מודה הוא לרבי יוחנן ולא אמר רבי הושעיא יעשה בטומאה אלא לחומרין לענין שיעשו כלן בטומאה אפילו מיעוט הטהורין כמו פסח הבא בטומאה ונ''מ לחומרא שאין כאן פסח שני דקי''ל שאין עושין פסח שני אלא אם בא הראשון בטהרה אבל אם נעשה הראשון בטומאה אין שם פסח שני:

רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי בְּנָייָה. יִשְׂרָאֵל עָרֵל מַזִּין עָלָיו. שֶׁכֵּן מָצִינוּ שֶׁקִּיבְּלוּ אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר הַזָּייַת עֲרֵלִים. אָמַר רַב חִסְדָּא. אַתְייָא כְּמָאן דְּאָמַר. בְּי̇א̇ מָלוּ. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. בָּעֲשִׂירִי מָלוּ. לֹא מָנוּ הַזָּייַת עֲרֵילִים. אָמַר רִבִּי אָבִין. מִכָּל מָקוֹם לֹא מָנוּ הַזָּייַת עֲרֵילִים. רִבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן עָרֵל שֶׁהוּזָּה וְהוּכְשְׁרוּ הַזָּיוֹתָיו. תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֵּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. אִיסְטְרָטִיּוֹת וְשׁוֹמְרֵי צִירִים הָיוּ בִירוּשָׁלַיִם וְטָֽבְלוּ וְאָֽכְלוּ פִּסְחֵיהֶם לָעֶרֶב.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

שכן מצינו שקיבלו אבותינו במדבר הזיית ערלים. בימי יהושע בפסח גלגל שהיו צריכין להזות עליהן שרובן טמאי מתים היו שנטמאו באבותיהן במדבר וקבלו הזייתן כשהן ערלים דכתיב והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון ובעשרה לא מהילי משום חולשא דאורחא וכדמסיק רב חסדא כמ''ד בי''א מלו ואם לא הזו עליהן כשהן ערלים לא משכחת לה ד' ימים עד י''ד כמשפט בין הזאת ג' להזאת ז':

ברם כמ''ד בעשירי מלו. לא היו צריכין למנות להזיית ערלים שבעשירי היו מזין הזאת שלישי ובי''ד הזאת שביעי:

מכל מקום לא מנו הזיית ערלים. רבי אבין פליג דאפילו כמ''ד בי''א מלו אין ראיה מכאן דמנו להזיית ערלים דס''ל פסח הבא בטומאה הוה:

והוכשרו הזיותיו. הכשירו אותו דס''ל ערל מקבל הזייה. איסטרטיות. ממונים ושומרי שערים היו בירושלים וערלים היו וטבלו לאחר מילתן ואכלו פסחיהן לערב דערל ישראל לד''ה טובל ואוכל פסחו לערב:

Nazir

Daf 41a

הלכה: אֵי זֶהוּ מוּחְלָט מִסָּפֵק. שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ אֶצְלוֹ וְהֶחֱלִיט אֶת אֶחָד מֵהֶן וְלֹא הִסְפִּיק לְהַחֲלִיט אֶת הַשֵּׁינִי עַד שֶׁנֶּחְלְפוּ לוֹ. זֶהוּ מוּחְלָט בְּסָפֵק. הָדָא הִיא דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. סָפֵק נָזִיר טָמֵא סָפֵק נָזִיר טָהוֹר אֲבָל נָזִיר וַדַּאי הָיָה. סָפֵק מְצוֹרָע טָמֵא סָפֵק מְצוֹרָע טָהוֹר אֲבָל מְצוֹרָע וַדַּאי הָיָה. אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים אַחַר ס̇ יוֹם. וְשׁוֹתֶה יַיִן וּמִיטַּמֵּא לַמֵּתִים אַחַר ק̇ כ̇ יָמִים. כֵּיצַד. אָֽמְרוּ לוֹ. נָזִיר טָמֵא אַתָּה. צֵא וּמְנֵה שִׁבְעָה וְהִזָּה וְשִׁנָּה וְגִילַּח וְהֵבִיא. מָנָה שִׁבְעָה וְרָצָה לְגַלֵּחַ. אָֽמְרוּ לוֹ. נָזִיר טָמֵא. צֵא וּמְנֵה שִׁבְעָה וְהַשְׁלִימָן לִשְׁלֹשִׁים. מָנָה שְׁלֹשִׁים וְרָצָה לְגַלֵּחַ. אָֽמְרוּ לוֹ. נָזִיר טָהוֹר אַתָּה. וְאֵין נָזִיר טָהוֹר מְגַלֵּחַ עַל מִינֵי דָמִים. הֲרֵי זֶה מֵבִיא עוֹלָה וּמְגַלֵּחַ עָלֶיהָ. 41a חַטָּאת הָעוֹף וּמַתְנֶה עָלֶיהָ. וְאוֹמֵר. אִם טָמֵא הָיִיתִי. הַחַטָּאת מֵחוֹבָתִי וְהָעוֹלָה נְדָבָה. אִם טָהוֹר. הָעוֹלָה מֵחוֹבָתִי וְהַחַטָּאת סָפֵק. מְגַלֵּחַ אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנָיו וְאֶת גַּבּוֹת עֵינָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁמְצוֹרָע מְגַלֵּחַ.

Traduction

Qu’appelle-t-on ''déclaré de présomption telle par doute''? Lorsque deux personnes viennent consulter sur leur état un cohen, qui déclare l’une d’elles impure avec certitude, et à peine a-t-il désigné celle des personnes qui est impure, qu’aussitôt elles se confondent, chacune des deux sera présumée impure par doute. C’est là ce qu’a enseigné R. Hiya (274)Tossefta à ce traité, ch. 6.: Le doute qu’éprouve le Nazir est de savoir s’il est impur ou pur, tout en étant certain d’être en état de Naziréat; de même, le lépreux doute s’il est en état d’impureté ou non, tout en étant certain d’avoir été lépreux (le doute porte sur le point de savoir à qui se réfère la déclaration faite par le cohen). ''Il pourra manger des saintetés au bout de 60 jours (après deux périodes d’abstinence), et boire du vin, ou se rendre impur pour les morts après 120 jours (quatre périodes)''. Voici comment cela aura lieu: Si l’un des doutes est survenu au premier jour de la période, on dira au Nazir qu’il est peut être impur, et, par suite, il devra compter sept jours de pureté, pendant lesquels il se fera asperger deux fois, pour se préparer à se raser et à offrir le sacrifice de la cessation; seulement, lorsqu’après le compte des sept jours, il voudra procéder à l’acte de se raser, on lui dira: ''Tu est peut être un Nazir pur, et malgré le compte de 7 jours déjà commencé, achève la période de trente jours'' (selon la règle en cas de pureté). Lorsqu’enfin il voudra le trentième jour se raser, on lui dira encore: Peut être es-tu resté Nazir pur, et un Nazir pur se fait seulement raser après les diverses sortes de sacrifices offerts. Par conséquent, il offrira l’holocauste, après lequel il se fera raser (275)En raison de la possibilité qu'il s'agisse d'une cessation du Naziréat pour impureté., puis le sacrifice d’expiation par un oiseau, en établissant la condition suivante: Si j’ai été impur, ce dernier sacrifice était dû, et l’holocauste représentera un simple don volontaire; si, au contraire, je suis resté pur, l’holocauste représentera l’offre obligatoire, et le sacrifice d’expiation, figuré par l’oiseau, est offert en raison du doute.

Pnei Moshe non traduit

גמ' איזהו מוחלט מספק. כלומר דלא תימא שהחליטו מספק דהא אין מחליטין על ספק צרעת אלא שנים שבאו אצל הכהן והחליט את אחד מהן ולא הספיק להחליט את השני עד שנתחלפו לו ואינו יודע למי מהם החליט כל אחד ספק מוחלט הוא:

הדא היא דתני רבי חייא. לפרושי המתני' דנזיר שהיה טמא בספק לאו בספק נזירות מיירי אלא שהיה נזיר ודאי וספק אם הוא טמא או טהור וכן מצורע ודאי היה אלא שהוא ספק אם הוא טמא או טהור שהספק אם החליטו או לא:

כיצד אמרו לו נזיר טמא אתה. ומפרש לה לכולה מתני' כיצד אמרו אוכל בקדשים אחר ששים ושותה יין ומטמא למתים אחר ק''כ יום דמיירי שאירעו לו אלו הספקות ביום ראשון של ימי נזירותו ולפיכך אומרים לו בתחלה שמא נזיר טמא אתה צא ומנה שבעה והזה ושנה עליך לטהר מטומאת עת:

וגלח והביא. כלומר שהרי אתה צריך לגלח תגלחת טומאה ולהביא קרבן:

מנה שבעה ורצה לגלח. אומרים לו נזיר טהור אתה ואין נזיר טהור יכול לגלח עד לאחר שלשים:

צא ומנה שבעה. כלומר אע''פ שמנית שבעה צא והשלימן לשלשים ובתוספתא גריס צא ומנה עשרים ושלשה להשלים שלשים:

מנה שלשים. ומותר בתגלחת ורצה לגלח אומרים לו נזיר טהור אתה ואין נזיר טהור מגלח אלא על מיני דמים שצריך להביא קרבנותיו והשתא מפרש מה הוא מביא. ודין נזיר טהור ג' בהמות החטאת והעולה והשלמים ודין נזיר טמא חטאת העוף ועולת העוף וכבש לאשם ודין המצורע שתי צפרים בתגלחת הראשונה ולאחר ז' שמגלח תגלחת שניה מביא שלש בהמות החטאת והאשם והעולה ואם דל הוא מביא כבש לאשם וחטאת העוף ועולת העוף:

ה''ז מביא עולה ומגלח עליה חטאת העוף ומתנה עליה. שהרי תגלחת זו היא ספק תגלחת נזיר טהור וספק תגלחת נזיר טמא וספק תגלחת מצורע מוחלט ומביא עולת בהמה משום ספק נזיר טהור ואף על גב דדין נזיר טהור שלש בהמות החטאת והעולה והשלמים הא אמרינן לעיל בפ''ו אם גילח על אחד משלשתן יצא הלכך מביא עולה שיכול להתנות עליה וחטאת העוף שהיא באה על ספק משום ספק נזיר טמא. ואכתי לא מפרש משום ספק תגלחת מצורע עד לקמיה:

ומתנה עליה ואומר. אם נזיר טמא הייתי החטאת מחובתי ועולת בהמה נדבה ואם טהור הייתי עולה מחובתי וחטאת העוף בספק. ול''ג הכא מגלח את ראשו כו' עד לקמן לאחר כיצד וכן הוא בתוספת' שהרי א''צ כ''א שתי תגלחת של מצורע משום ספק כדלקמן:

כֵּיצַד עוֹשִׂין לוֹ לְהַחֲמִיר. מֵבִיא שְׁתֵּי צִיפּוֹרֵי דְּרוֹר. שׁוֹחֵט אֶחָד מֵהֶן עַל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִים. חוֹפֵר וְקוֹבְרָהּ בְּפָנָיו וָאֲסוּרָה בַהֲנָייָה. וְגִילַּח רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ וְגַבּוֹת עֵינָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁמְצוֹרָעִין מְגַלְּחִין אוֹתָהּ. וּמוֹנִין שְׁלֹשִׁים יוֹם וּמֵבִיא עוֹלַת בְּהֵמָה אֲחֶרֶת וּמַתְנֶה עָלֶיהָ וְאוֹמֵר. וְאִם טָמֵא הָיִיתִי הָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה נְדָבָה אוֹ חוֹבָה וְהַחַטָּאת מֵחוֹבָתִי. אִם טָהוֹר הָיִיתִי הָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה חוֹבָה אוֹ נְדָבָה וְהַחַטָּאת סָפֵק. מְגַלֵּחַ רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ וְגַבּוֹת עֵינָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁמְצוֹרָע מְגַלֵּחַ.

Traduction

En quoi consistera l’augmentation (l’aggravation due en se rasant la première fois, à cause de l’impureté de lèpre)? A offrir d’abord (pour doute de la lèpre) deux oiseaux en liberté (276)Non domestiques., dont le Nazir égorgera l’un au-dessus d’un vase d’argile, près de l’eau vive, qu’il enterrera dans un trou creusé sur place, afin de n’en tirer aucune jouissance; puis, il se rasera la tête, la barbe, et jusqu’aux sourcils, selon l’usage de raser les lépreux guéris; après quoi il comptera une période complète de Naziréat de trente jours, et il sacrifiera ensuite un nouvel holocauste, en énonçant le raisonnement suivant: Si j’ai été impur, le premier holocauste sera considéré comme don, et le second est obligatoire, outre que le sacrifice d’expiation sera offert comme il est dû; si j’ai été pur, le premier holocauste offert devra être considéré comme obligatoire, le second (offert maintenant) est un don volontaire, comme le sacrifice d’expiation est présenté pour cause du doute. Puis, il procédera de nouveau à l’acte de se raser la tête, la barbe et les sourcils.

Pnei Moshe non traduit

כיצד עושין לו להחמיר. ומפרש מה צריך עוד להביא בתגלחת הראשונה משום ספק מצורע מוחלט:

מביא שתי צפרים דרור. כדין תגלחת חלוטו של מצורע וגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שהמצורע מגלח ועדיין אסור לאכול בקדשים דשמא מוחלט היה וטעון עוד תגלחת שניה של מצורע והבאת קרבנותיו לאחר שבעה ימי ספרו וזה אי אפשר לו לגלח סוף שבעה דשמא לא היה מצורע מוחלט אלא נזיר טמא היה ותגלחת זו בשביל תגלחת טומאה היתה וכדנקט הכלל במתני' דספק תגלחת מצורע אינו דוחה לאיסור תגלחת בימי נזירות והלכך צריך לחזור ולמנות עוד ימי נזירות טהרה שלשים יום:

ומביא עולת בהמה אחרת. לספק נזירות טהרה ומביא עוד חטאת העוף משום ספק תגלחת שניה של מצורע כדי להתירו בקדשים כדלקמן:

ומתנה עליה ואומר. אם נזיר טמא הייתי העולה ראשונה נדבה שלא היה מחויב אז להביא קרבן טהרה של נזיר וזו עכשיו חובה בשביל נזירות טהרה וחטאת העוף הראשונה שהקרבתי מאז היתה מחובתי ואם טהור הייתי העולה ראשונה חובה וזו נדבה וחטאת העוף היתה מספק ומגלח ראשו וזקנו כו' דשמא תגלחת שניה של מצורע היא:

רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. לְמָחֳרָת הוּא מֵבִיא אֲשָׁמוֹ וְלוֹג שֶׁמֶן עַל גַּבָּיו וּמַתְנֶה עָלֶיהָ וְאוֹמֵר. אִם טָמֵא הָיִיתִי הֲרֵי הִיא חוֹבָתִי וְאִם לָאו הֲרֵי הוּא סְפֵיקִי. וְיִשְׁחוֹט בַּצָּפוֹן וְטָעוּן מַתַּן בְּהוֹנוֹת וְנֶאֱכַל לְזִכְרֵי כְהוּנָּה בְּכָל מָקוֹם לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חַצּוֹת. אֲבָל חֲכָמִים הוֹדוּ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁהוּא מֵבִיא אֶת הַקֳּדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל.

Traduction

R. Simon dit: le lendemain (selon la règle pour le lépreux guéri), cet homme offrira le sacrifice de péché, accompagné d’un loug d’huile, en vertu de ce raisonnement: Si j’ai été impur, je remplis mon devoir; sinon, je l’offre à cause du doute. On égorgera le sacrifice au nord de l’autel, il faudra que l’aspersion sur les orteils ait lieu; la partie comestible de l’animal sera réservée aux mâles jusqu’à minuit du jour de l’offre. Les autres sages ne partagent pas cet avis de R. Simon (de raisonner dans la double hypothèse, à cause du doute); car, il peut arriver ainsi qu’un sacrifice non dû (offert, en ce cas, comme don) soit relégué indûment, à titre de reliquat tardif, dans la salle des chairs devenues impropres (277)''La faculté pour les cohanim de manger la chair des sacrifices obligatoires a une durée moindre que celle de manger des dons volontaires; or, telle chair, déclarée impropre au premier titre, pourra être valable encore à titre de don.''.

Pnei Moshe non traduit

ר''ש אומר למחרת הוא מביא אשמו. כדין המצורע שמביא למחרת יום תגלחתו אשמו ולוג שמן עמו ומתנה עליה ואומר אם טמא מוחלט הייתי הרי זה האשם והלוג מחובתי ואם לאו הרי הוא ספיקי ויהא לשלמי נדבה:

וישחוט בצפון כו'. כדין חומר האשם ובתוספתא מסיים לדברי ר''ש וסמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק וזהו כדין חומר השלמים:

אבל חכמים לא הודו לר''ש. שאין להתנות בכך דשמא שלמים הן וממעט בזמן אכילתן ומביאן לידי נותר ואין מביאין קדשים לבית הפסול:

הָבִיא חַטָּאת בְּהֵמָה אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁאֵין לוֹ חַטָּאת בְּהֵמָה. הַטָּאת הָעוֹף אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁהֲרֵי עָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קָרְבָּן עָנִי לֹא יָצָא. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. יִכְתּוֹב נְכָסָיו לְאַחֵר וְיָבִיא קָרְבָּן עָנִי. נִמְצָא עָשִׁיר מֵבִיא חַטָּאת עוֹף. וּמַתְנֶה עָלֶיהָ וְאוֹמֵר. אִם טָמֵא הָיִיתִי הֲרֵי הִיא חוֹבָתִי. וְאִם לָאו הֲרֵי הוּא סָפֵק.

Traduction

Pour faire face en ce cas à l’obligation qui naît lors de l’acte de se raser la seconde fois (vu le doute), on ne saurait offrir pour sacrifice d’expiation un quadrupède, puisque ce Nazir est incertain d’être astreint à une telle offre; et il ne saurait apporter non plus un sacrifice d’expiation consistant en un oiseau, puisqu’un homme riche qui apporterait un tel sacrifice assigné pour un pauvre n’a pas rempli son devoir (278)Negaim, 14, 12.: comment donc faire? Il fera d’abord une donation écrite de ses biens à un autre; puis (devenu ainsi pauvre), il offrira le sacrifice d’oiseau incombant aux pauvres; il se trouvera donc que cet homme, quoique riche en réalité, offrira seulement un oiseau pour sacrifice d’expiation, en raisonnant toujours de même: Si j’ai été impur, c’était mon devoir; sinon, ce sera une offre volontaire faite par suite du doute.

Pnei Moshe non traduit

הביא חטאת בהמה אינו יכול. השתא מפרש מה הוא מביא בתגלחת שניה בשביל ספק מצורע להביא חטאת בהמה אינו יכול:

שאין לו חטאת בהמה. כלומר שמא אינו מחויב להביא חטאת בהמה של מצורע דשמא לא היה מצורע מוחלט ואין חטאת בהמה באה על ספק ולהביא חטאת העוף נמי אינו יכול שהרי קרבן עני הוא ועשיר שהביא קרבן עני לא יצא כדתנן בפי''ד דנגעים:

כיצד יעשה יכתוב נכסיו לאחר. והרי הוא עני ויביא קרבן עני נמצא דלפעמי' העשיר מביא חטאת העוף ומתנה עליה ואומר אם מצורע טמא אני ה''ז חובתי ואם לאו הרי הוא ספק ועכשיו מותר לאכול בקדשים שהרי הביא כפרתו על ספק חלוטו ועדיין אסור לשתות ביין ולהטמא למתים דשמא מוחלט היה ואלו שתי תגלחיות בשביל תגלחת מצורע היו והימים שמנה אין עולין לו לנזירותו:

אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים מִיָּד. לִשְׁתּוֹת יַיִן וְלִיטַּמֵּא לַמֵּתִים אֵינוֹ יָכוֹל. שֶׁאֵין נְזִירוּתוֹ עוֹלָה לוֹ מִתּוֹךְ צָרְעָתוֹ.

Traduction

Cet homme sera alors complètement apte (finalement pur) à manger de suite même des saintetés; cependant (en raison du doute), il ne peut encore ni boire du vin, ni se rendre impur pour un mort, car les jours à compter pour la cérémonie de guérison de la lèpre ne comptent pas pour ceux de l’abstinence.

Pnei Moshe non traduit

שאין נזירותו עולה לו מתוך צרעתו. שהרי ימי גמרו וימי ספרו של מצורע אין עולין לימי נזירות וגרסינן הכא כיצד עושין לו כו' כמו שהוא בתוספתא ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות. כיצד עושין לו. אחר אלו שתי תגלחות הראשונות:

מוֹנֶה שְׁלֹשִׁים יוֹם וּמֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו שְׁלֵמִין וּמַתְנֶה עֲלֵיהֶן וְאוֹמֵר. אִם טָמֵא הָיִיתִי הָעוֹלָה הָרִאשֹׁנָה חוֹבָה וְזוֹ נְדָבָה. וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי הָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה נְדָבָה וְזוֹ חוֹבָה. וְהַחַטָּאת סָפֵק. וּמְגַלֵּחַ רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ וְגַבּוֹת עֵינָיו כול'.

Traduction

vide

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source